פסק-דין בתיק בר"ע 41132-12-10

1.      לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב לעכב את ביצוע פסק דינו שניתן בתביעותיהם ההדדיות של הצדדים, וזאת, עד להכרעה בערעורים שהגישו הצדדים על פסק הדין (השופט שמואל טננבוים; תע"א 4810/04; תע"א 4126/09). לאחר שבחנו את טענות הצדדים במסגרת הבקשה, ולאחר דיון שהתקיים בערעור גופו (ע"ע 11504-10-10), הגענו לכלל מסקנה כי יש ליתן רשות ערעור.

2.      בהתאם לסמכות הנתונה לנו לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, ולאחר שהצדדים פירטו את עמדותיהם כאמור, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

הרקע העובדתי

3.      המבקש (להלן- מר משיח) הינו סוכן ביטוח, שהועסק כמנהל סניף אצל המשיבה 1, שהיא סוכנות ביטוח. המשיב 2 הינו בעליה של סוכנות הביטוח (המשיבים 1 ו- 2 יכונו להלן יחדיו- רוזין). מר משיח ורוזין הסדירו את היחסים ביניהם במערכת של הסכמים. בפני בית הדין האזורי עמדו לבירור ולהכרעה שאלות רבות בהתייחס לקשר שביניהם. בית הדין נדרש לשאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים; מהם ההסכמים המחייבים אותם, וכיצד יש לפרש את חלקם. כפועל יוצא מכך, נזקק בית הדין האזורי למחלוקות כספיות רחבות היקף, והכריע בהן. בהחלטה מיום 12.2.09 קבע בית הדין האזורי כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין מר משיח לבין רוזין וכן קבע מהי המערכת החוזית החלה עליהם.

בית הדין ערך בפסק דינו חישוב מפורט של חיובי הצדדים על פי המערכת ההסכמית שביניהם, בהתייחס למועדים שבתוך תקופת העבודה ולמועדים שאחריה. בעיקרו של דבר, התחשיב כפי שערך בית הדין התייחס לשלוש תקופות, ואלה הן: ממועד תחילת תקופת העבודה של מר משיח אצל רוזין בחודש דצמבר 1996 ועד לסיומה ביום 14.3.04 (להלן- התקופה הראשונה); ממועד סיום העבודה ועד ליום 1.9.09, הוא מועד מתן חוות דעת המומחים מטעם הצדדים (להלן- התקופה השנייה); מיום 1.9.09 ואילך (להלן- התקופה השלישית). מן הפירוט שניתן בפסק הדין עולה, כי נכון למועד סיום התקופה הראשונה, הוא מועד סיום העבודה ביום 14.3.04, נמצא חשבון מר משיח ביתרת חובה לרוזין בשיעור של כ-60,000 ש"ח. בתום התקופה השנייה עמד חוב רוזין למר משיח על סך 1,070,620 ש"ח, ואילו בהתייחס לתקופה השלישית מיום 1.9.09 ואילך, לרבות בהתייחס למועדים שטרם באו לעולם, נפסק למר משיח סכום מהוון בסך של 551,154 ש"ח.

בסך הכל פסק בית הדין האזורי למר משיח סך של 1,560,348 ש"ח (קרן). בית הדין האזורי חייב את רוזין בתשלום סכומי הקרן כאמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.7.99, שהוא מועד מחצית תקופת העבודה, ועד ליום התשלום בפועל. בית הדין האזורי ציין בהחלטתו, כי לפי חשבונם של הצדדים בטיעונם בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, הסכום הנפסק, כולל הפרשי הצמדה וריבית, עומד על סך של כ-3,000,000 ש"ח.

         רוזין פנו לבית הדין האזורי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד להכרעה בערעור. החלטת בית הדין האזורי בבקשה זו היא  ההחלטה מושא הערעור שלפנינו.

ההחלטה

4.      בהחלטתו מושא הבקשה נעתר בית הדין האזורי לבקשת  רוזין, וקבע כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בהחלטתו מדגיש בית הדין, כי בערעור שהוגש מועלית טענה כנגד הקביעה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים. בעניין זה מתעוררת שאלה משפטית שיש לה פנים לכאן ולכאן, כך שקיים סיכוי לא מבוטל כי ערכאת הערעור תגיע למסקנה שונה. על כן נמצא כי הוכח התנאי של "סיכויים להצליח בערעור". לעניין מאזן הנוחות, נקבע כי הונחה תשתית עובדתית לקושי ממשי העלול להיווצר במקרה שהערעור יתקבל ויהיה צורך להיפרע ממר משיח. בית הדין עמד על כך, כי כעולה מעמדת מר משיח, קיימים אצלו חובות העומדים, נכון למועד ההחלטה, על סך 2,590,000 ש"ח. בית הדין היה ער לטענות מר משיח, לפיהן חובות אלה משולמים כסדרם, ולאישורים שצירף בקשר לכך. עם זאת, נקבע כי " בהתחשב בסכום פסק הדין, אין בטענות אלו די על מנת להצביע על יכולת החזר של הסכום שיגבה המשיב ככל שהערעור יתקבל." כמו כן, בית הדין האזורי לא שוכנע כי רוזין מנצלים את חלוף הזמן כדי לפעול להברחת נכסיהם. בית הדין העיר, כי פסק הדין ניתן ביחד ולחוד כנגד  רוזין, כך שניתן יהיה להיפרע מכל אחד מהם בגין מלוא הסכום שנפסק, ככל שהערעור ידחה. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

תמצית טענות הצדדים במסגרת בקשת רשות הערעור

5.      לטענת מר משיח, אין כל הצדקה לסטות מן הכלל לפיו מי שזכה בדין רשאי לממש את פרי זכייתו, ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג. לטענתו, סיכויי הערעור שהגישו רוזין נמוכים, ומאחר שזה סב על ממצאים עובדתיים אותם קבע בית הדין האזורי. מר משיח מוסיף, כי הסכום שנפסק לטובתו בגין זכויות סוציאליות, כפועל יוצא מהקביעה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד, עומד על כ-248,000 ש"ח (קרן) בלבד. יתרת הסכומים, העומדת על סך 1,250,000 ש"ח (קרן) נפסקה על ידי בית הדין האזורי בהתאם להתחייבויות חוזיות בין הצדדים, העומדות בתוקפן אף אם יתקבל הערעור בשאלת קיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

לעניין מאזן הנוחות בין הצדדים טוען מר משיח, כי טענות  רוזין בפני בית הדין האזורי בדבר מצבו הכלכלי נטענו בעלמא, ובכל מקרה הוא הציג אסמכתאות מפורטות בנוגע לחוסנו הכלכלי ולכושר הפירעון שלו. קביעת בית הדין האזורי, כי בעצם קיומם של חובות שחב בהם מר משיח הוכח כביכול קושי ממשי להיפרע ממנו, אם יתקבל הערעור, אינה מהווה, לכשעצמה, עילה לעיכוב ביצוע פסק דין. בתגובתו, מוסיף מר משיח כי לא הובאה חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים לעניין יכולת ההחזר שלו.

כמו כן נטען, כי בית הדין האזורי לא ייחס משקל כלשהו לכך שההליכים בין הצדדים התנהלו משך למעלה משש שנים, ולכך שמדובר בתשלומים בעד עבודה שהחלה בשנת 1996. לפרקי זמן ארוכים אלה, בשים לב למהות החיובים, נודעת חשיבות רבה בבחינת מאזן הנוחות בין הצדדים. כמו כן, בכל הנוגע לנזקיו האפשריים של מר משיח התגלה בהחלטה חוסר איזון בין הצדדים. מר משיח טוען, כי מאז שניתן פסק הדין רוקן חשבון הבנק של רוזין, והוא חושש כי הם מבריחים את נכסיהם בחסות צו עיכוב הביצוע. בהמשך לכך, לא נשקלה כל הכבדה לעניין קיום פסק הדין מצידם. בנוסף לכך, דין הבקשה היה להידחות על הסף בשל השיהוי בהגשתה, ובשל הזלזול שהפגינו רוזין בקיום פסק הדין. בנסיבות אלה, היה מקום ליתן החלטה המעכבת את ביצועו של פסק הדין באופן חלקי.

6.      בתשובתם, סומכים רוזין את ידיהם על החלטת בית הדין האזורי, וטוענים כי לאור התשתית העובדתית שנפרסה בפני בית הדין האזורי בדבר חובותיו של מר משיח, מדובר בהחלטה סבירה, מאוזנת ומנומקת.  לטענתם, הם לא יוכלו להיפרע ממר משיח במידה ויזכו בערעורם. רוזין מזכירים, כי לא הוגשה מטעם מר משיח כל אסמכתא המעידה כי הם מבריחים נכסים, מה עוד שפסק הדין ניתן נגדם "יחד ולחוד", כך שניתן יהיה להיפרע מכל אחד מהם בגין מלוא פסק הדין ככל שהערעור ידחה. לעניין סיכויי ההצלחה בערעור נטען כי היחסים בין הצדדים היו יחסי שותפות, ולא יחסי עובד ומעביד; כי בית הדין האזורי קבע ממצאיו ללא שהמומחים מטעם הצדדים נחקרו על חוות הדעת שהוגשו; כי בתחשיבי בית הדין נפלו טעויות מהותיות, וכן, פסיקת ריבית מאמצע התקופה אינה נכונה. עוד טוענים רוזין כי בקשתם אינה לוקה בשיהוי, משום שבין מתן פסק הדין לבין הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע התחלפו עורכי-הדין המייצגים את רוזין, ונדרש זמן על מנת להשיג ראיות המהוות את התשתית העובדתית לבקשה. לבסוף טוענים רוזין, כי אין כל מקום לסעד חלופי בדמות עיכוב ביצוע חלקי, שכן מר משיח לא עתר לסעד זה בפני בית הדין האזורי.

ההסכמות כפי שהודע עליהן במסגרת הדיון בערעור, והתרחשויות לאחריו

7.      ביום 6.9.2011 התקיים דיון בערעורים שהגישו הצדדים על פסק דינו של בית הדין האזורי (ע"ע 11504-10-10). במסגרת הדיון הודיעו הצדדים על הסכמות אחדות, שיש בהן כדי להפחית במידה משמעותית מסכום החיוב על פי פסק הדין. להלן נסקור בקצרה את עיקר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ככל שיש בהן כדי להשליך על הבקשה מושא הדיון שלפנינו.

בהתייחס לסכום המהוון כפי שפסק בית הדין האזורי בגין התקופה השלישית (סך של 551,154 ש"ח) הוסכם על הצדדים, כי המגיע למר משיח בהתייחס לתקופה השלישית ישולם לו שלא על דרך תשלום סכום מהוון כפי שפסק בית הדין האזורי. במקום  זאת, הוסכם כי המגיע בהתייחס לתקופה זו, ישולם למר משיח ישירות על ידי חברות הביטוח (ראו בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון בערעור), וכי יקבע  הסדר לתשלום בתיאום עם חברות הביטוח. פרטי ההסדר טרם סוכמו, ועל כך עוד נעמוד בהמשך הדברים.

באשר ליתרת הסכום הפסוק בסך של 1,070,062 ש"ח, הסכים מר משיח, כי תבוטל החלטת בית הדין האזורי בדבר תשלומי הצמדה וריבית מיום 15.7.99. בשים לב לכך שהסכום מתייחס לתקופה שממרץ 2004 ועד 1.9.09, הציע מר משיח כי יערך תחשיב שנתי של הפרשי הצמדה וריבית לגבי כל שנה ושנה בהתייחס לסכום של אותה שנה. זאת,  החל מאמצע שנת 2004 ועד לתום התקופה. לפי הערכתו של ב"כ מר משיח, עורך-דין נשר, סכום החוב הנומינלי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי המוצע על ידו עומד על 1,500,000 ש"ח.

לסיכום חלק זה יובהר, כי בעוד שסכום החוב לתשלום מיידי על פי פסק הדין, כולל הפרשי הצמדה וריבית, עמד על כ-3,000,000 ש"ח, סכום החוב לתשלום מיידי הופחת בהסכמה לכמחצית, כך שהוא עומד על כ-1,500,000 ש"ח.